Keter (Crown)

והנה בזה תבין מאמר באדרא דף קכ"ח ע"ב האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין דא בסטרא דא ודא בסטרא דא כו' ושם דקכ"ט ע"א אמר וז"ל י"ג נימין דשערי קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא וכאן באדר"ז דרפ"ח ע"

ועתה נבאר מהיכן נעשה בחי' הכתר הזה והנה הוא נעשה מבחי' חצי התחתון של הת"ת דאמא הנקרא תבונה וזהו ענינו. כי הנה כתבנו לעיל כי לסבת הכנסת נה"י דאמא הראשונים תוך ז"א בבחי' המוחין הוצרכה להתגדל ולעשות לה נ

ועתה נבאר ענין הכתר הזה איך נעשה מחצי ת"ת התחתון ומנה"י חדשים דתבונה ובו יתבאר מ"ש למעלה כי אמא יורדת ומשפלת עצמה למטה להיותה כתר על ראשו ואם כפי הנ"ל א"צ להשפיל עצמה. אבל הענין כי הנה עיקר בחי' הכתר

ונבאר עתה מציאות עליית זו ונאמר כי הלא כאשר לא מטי בכתר הוא לפי שעולין זו"ן של הכתר למעלה במקום זה הכתר שבסוף השרשים העליונים ואינם יכולין להיות שם ביחד כי הוא גדול מהם ולכן הם נשארים במקומו והוא עולה

כל מה שתלוי במציאות הבנין, שהוא המונח הראשון של הספירות, אין לשאול טעם עליו, והוא שאמרתי למעלה, וזהו כתר, שאמרו עליו, "במופלא ממך אל תדרוש". והיינו כי אור הכתר הוא סוד החק הראשון שבמדרגות, שיהיו אלה,

וְהִנֵּה, רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא מְכוּנֶּה וְנִקְרָא בְּפִי חַכְמֵי הָאֱמֶת בְּשֵׁם ״כֶּתֶר עֶלְיוֹן״, וּבוֹ תר״ך עַמּוּדֵי אוֹר וְכוּ׳. פֵּירוּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ עַמּוּדִי

תָּאנָא בִּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, עַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, סִתְרָא דְּסִתְרִין טָמִיר דִּטְמִירִין, אִתְתְּקַּן וְאִזְדְּמַן, (כלומר אשתכח, ולא אשכח ממש, אבל אתתקן ולא דידע ליה משום דהוה עתיק דעתיקין

וְהַהוּא רֵישָׁא סְתִימָא דִּבְרֵישָׁא דְּעַתִּיקָא דְּלָא אִתְיְדַע, כַּד פָּשִׁיט חַד טוּרְנָא (ס"א גוונא), דְּהֲוָה מִתְתַּקָּן לְאִתְנַהֲרָא, בָּטַשׁ בְּהַאי מוֹחָא (נ"א מצחא), וְאִתְגְּלַף, וְאִ

הַאי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא טָמִיר וְגָנִיז. וְחָכְמְתָא עִלָּאָה סְתִימָאָה, בְּהַהוּא גּוּלְגַּלְתָּא מִשְׁתְּכַח, וַדַּאי בְּהַאי עַתִּיקָא, לָא אִתְגַּלְיָיא אֶלָּא רֵישָׁא בִּלְחוֹדוֹי, בְּגִין דְּ

הַאי עַתִּיקָא סָבָא דְּסָבִין, כִּתְרָא עִלָּאָה, לְעֵילָּא. דְּמִתְעַטְּרִין בֵּיהּ כָּל עִטְרִין, וְכִתְרִין, מִתְנַהֲרִין. וְכָל שְׁאַר בּוֹצִינִין מִנֵּיהּ מִתְלַהֲטִין (ומתנהרן). וְהוּא, הוּא בּ

וּבָךְ אִתְקַיָּים פִּקּוּדָא, דְּאִיהִי מִצְּוָה עַל יִשְׂרָאֵל, לְהַעֲמִיד עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים י״ז:ט״ו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. וְאִתְקַיָּים בָּךְ (דברים ל״ג:ה׳) וַי

תְּפִלִּין דְּמָארֵי עָלְמָא, כֶּתֶר. וּמַאי נִיהוּ כֶּתֶר דְּמָארֵי עָלְמָא. יְדוָֹ"ד. דְּאִיהוּ: י' חָכְמָה. ה' בִּינָה. ו' תִּפְאֶרֶת. כָּלִיל שִׁית סְפִירָין. ה' מַלְכוּת. וּבְגִין דָּא (שמואל ב ז

יוֹ"ד דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְקְשַׁר בִּתְלַת קִשְׁרִין, בְּגִין דָּא, הַאי י', קוֹצָא חַד לְעֵילָּא, וְקוֹצָא חַד לְתַתָּא, וְחַד בְּאֶמְצָעִיתָא. בְּגִין דִּתְלַת קִשְׁרִין אִשְתֶּלְשָׁלוּ (נ"א אתק

ונבארם עתה דרך פרט ונאמר ונתחיל לבאר ענין עתיק יומין ותחלה נבאר מי הוא הנקרא ע"י. הנה בתחלת אדר"ז דרפ"ח ע"א וז"ל האי ע"ק טמיר וגניז וכו' ג' רישין אתגלפין דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא וכו' והביאור הוא

הג"ה וז"ס שארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות והענין כי א"א הוא בחי' הכתר של כללות עולם האצילות כנודע והנה א"א זה יש בו תר"ך אורות כמנין כת"ר כמ"ש בס' הבהיר והנה צדיק עליון הוא ז"א ולוקח מחצי

מ"ב שבפ"כ כתר גימטריא ג"פ אור וסוד אור יוצא מאויר לאויר רי"ו ג' ע"ב דיודין נמצא כי הכתר רומז לט' פעמים ע"ב דיודין ועם כולל הרי י"פ ע"ב דיודי"ן נכללין בכתר ונעשין נשמה בכתר שהוא אור וכבר ידעת כי כתר בח

הכתר יש בו הוי"ה כולו בקמץ והנה י' קמוצה היא בפנים מן הכל והיא נשמה לנשמה וה' ראשונה קמוצה היא נשמה פנימית ו' קמוצה היא רוח באמצע ה' אחרונה קמוצה נפש בחיצון שלו:

אמנם מציאות מטי ולא מטי צריך לבאר היטב מה ענינו ונאמר כי תחלה מתחיל האור לבא בכתר וכל הט' אורות כלולים בו ואח"כ חזר להיות בחי' לא מטי (נ"א בחי' מול"מ) שחזר ויצא משם אור המגיע אל הכתר אך הט' אורות אחרי

והיינו כי אי אפשר לדעת שורש המונח הזה, למה הוא דוקא כך, לפי שהוא מושרש בכל -יכול, בשלמות הרצון העליון. וכיון שודאי אסור לנו להתעסק בא"ס ב"ה, דהיינו בשלמותו מצד עצמו בסוד כל -יכול, לפי שכבר אין המחשבה

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִין כוּ׳״, ״עֲטָרָה״ הִיא בְּחִינַת מַקִּיף וְסוֹבֵב, וְנִקְרָא ״כֶּתֶר״ מִלְּשׁוֹן ״כּוֹתֶרֶת״, וְהוּא בּ