Birur (Refinement/Clarification)

דע כי בעת מיתת המלכים כאשר ירדו למטה היו בהם כל הבחי' שהם אבי"ע והנה בחלק עשייה עצמה יש ד' בחי' והם כסדרן ממטה למעלה דומם צומח חי מדבר והענין כי בוודאי שאפילו בדומם שהוא עפר והאבנים וכיוצא בהם הוא מוכ

ונחזור לענין ראשון כי הנה בדוגמת מ"ש בענין ד' עולמות אבי"ע בכללות כן הדבר בכל עולם ועולם ונתחיל בעולם אצילות ונאמר כי הנה היותר משובח מכל בירורי האצילות שהוברר מז' מלכים כנ"ל הנה אז הוברר ועלה בעתיק ו

כל ד' עולמות אבי"ע הובררו בירור המלכים היותר מעולה באצילות והגרוע ממנו בבריאה וממנו נתהוה בריאה וכעד"ז היצירה ואח"כ בעשייה והגרוע מהכל מה שלא היה יכול להתברר נשאר בסוד הקליפה ר"ל שהם דינין קשים עד מאד

בתחלה אודיעך דרך קיצור כי כל בחי' מ"נ ששנבררו מן הז' מלכים ועולין עד הנוקבא עליונה אינם ראוין להצטייר לעשות מהם בחי' וולד עד פעם ב'. וביאור הענין הוא כך כי הנה נתבאר אצלינו כי מ"ן דאו"א הם זו"ן שהם הב

היה מברר מדרגותיהם אחת אחת, שלא תהיינה פונות אל הרע, כי בתחלה היה בחק המדרגות הוצאת הרע, והם הם שיעורי הנמצאים בלתי מתוקנים, שכך יצאו אחר כך אפילו למטה, והיינו, "והארץ היתה תהו ובהו". כי בתחלה נבראת,

כשרצה המאציל ית"ש לתקן עניני הלבושים האלה, היה מברר מדרגותיהם אחת אחת, שלא תהיינה פונות אל הרע, אלא יחזרו פניהם להסתלק ממנו. ואז כל.מדרגה היתה מניחה ענין הוצאת הרע למדרגה שלמטה ממנה. ונמצא, שהיה לה חל

ונמצא, שבהתברר דרך משל כתר, הניח מה שהניח ממנו, כי הוא אינו מקיים עוד הרע שלו, אלא איזה בחינה מה שנשאר עדיין, יען לא נגלה השלמות לגמרי. אך זה אינו נחשב לבחינת כתר, אלא לבחינת החכמה שעדיין לא נבררה, וי

כי כבר נתחברו' הבירורים, שאז טבעם נכסה ואינו נראה: ונעשו שוים, אותם העשויים מאיזה בירורים, כמו אותם העשויים מבירורים אחרים, כשנתחברו נעשה ככל טבע הצריך להנהגת אצילות. ומה שהיו בו חלקים יותר - הוצרכה פ

וְעַל־יְדֵי זֶה נִבְרָר הַטּוֹב לַה׳ וְנִפְרָד הָרַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב, וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ״, פֵּירוּשׁ, לְפִי הִילּוּלוֹ אֶת ה׳ בְּעוֹמֶק הַדַּעַת לְהוֹלִיד דּ

וְאֵין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם עַד עֵת קֵץ, שֶׁיִּתְבָּרֵר הַטּוֹב מֵהָרַע לִידָּבֵק בְּשָׁרְשׁוֹ וּמְקוֹרוֹ, מְקוֹר הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וַאֲזַי ״יִתְפָּרְדוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן״, וְרוּחַ הַטּוּמְאָה

וְזֶהוּ עִנְיַן בֵּירוּר נִיצוֹצוֹת הַמּוּזְכָּר שָׁם בְּעֵץ חַיִּים וּפְרִי עֵץ חַיִּים גַּבֵּי תְּפִלָּה, שֶׁלָּכֵן הִיא עִיקַּר הָעֲבוֹדָה בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת כוּ׳, שֶׁהוּא ב

וְרוּחַ אֱלהִים, רוּחַ קוּדְשָׁא דְּנָפִיק מֵאֱלהִים חַיִּים וְדָא מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. בָּתַר דְּהַאי רוּחַ נָשִׁיב אִבְרִיר דְּקִיקוּ חַד מִגּוֹ הַהוּא פְּסוֹלֶת כְּטִיסָא דְּזוּהֲמָא. כַּ

כַּד הַאי תֹּהוּ אִבְרִיר וְאַצְרִיף נָפַק מִינֵיהּ (מלכים א י״ט:י״א) רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים (צו ל' ע"א) הַהוּא דְּחָמָא אֵלִיָּהוּ. אִבְרִיר בְּהוּ וְאַצְרִיף וְנ

וְאַהֲרֹן לְטָב אִתְכְּוָון, אֶלָּא סַגִּיאִין הֲווֹ מִיִשְׂרָאֵל דְּאִשְׁתָּתָּפוּ בַּהֲדַיְיהוּ בְּלִבָּא. וּבְגִין כַּךְ, כַּד אָתָא מֹשֶׁה, אִצְטְרִיךְ לְבָרְרָא וּלְלַבְּנָא לְעַמָּא קַדִּישָׁא מ

הַשְׁתָּא אִית לְדַיְיקָא, אִי הַאי אַחֲרִית הַיָּמִים, אִיהוּ כּוֹס דִּבְרָכָה מַמָּשׁ, מַהוּ הַר בֵּית יְיָ', הֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב הָכִי, וְהָיָה אַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה בְּרֹאשׁ הֶהָרִי

וּמִסִּטְרָא דִּתְבוּאוֹת, ה' מִינֵי נָהֲמָא, תְּבִירִין מִכֻּלְּהוּ. וְאִינּוּן, חִטָּה, וּשְׂעוֹרָה, וּכֻסֶּמֶת, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן. אִמְתִּיל לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (י

וְעַד דְּיִתְבְּרִירוּ מִנַּיְיהוּ, י' דְּאִיהוּ מַעֲשֵׂר, לָא שַׁרְיָא עַל ה', דְּאִיהוּ נָהֲמָא, דְּה' מִינִין, לְקַיְּימָא אוּמָאָה, (שמות י״ז:ט״ז) כִּי יָד עַל כֵּס יָ"הּ. וּבְגִין דָּא, מוֹץ וָתֶ

כְּגַוְונָא דָּא, יִתְעֲבִיד לְנַסְּאָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּפוּרְקָנָא בַּתְרַיְיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דניאל י״ב:י׳) יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים, דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּט

רעיא מהימנא וּבְחִבּוּרָא קַדְמָאָה, אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, ודַּאי הָכִי הוּא, דְּכָבֵד אִיהוּ דַּרְגָּא דְּעֵשָׂו. עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. הוּא כָּנִישׁ כָּל דָּמִין, בֵּין צְלוּלִין, בֵּין עֲכוּרִין.

וּבְחוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, מִתְעָרְבִין חֲשׁוֹכִין בִּנְהוֹרִין, וּכְגַוְונָא דְּדָשׁ בַּר נָשׁ תְּבוּאָה, וּלְבָתַר אִיהוּ בּוֹרֵר לָהּ, כְּבוֹרֵר אוֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסוֹלֶת. כַּךְ יִשְׂרָאֵל, צָרִ