Avodah (Divine Service)

וּתְלַת זִמְנִין דְּבָעֵי לְמֶעְבַּד עֶבֶד, מִסִּטְרָא דְּעֲבוֹדָה. דְּאוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּלֵית עֲבוֹדָה אֶלָּא תְּפִלָּה. וּתְלַת אֲבָהָן, אִתְקְרִיאוּ עֲבָדִים מִסִּטְרָהָא, עַל שֵׁם ש

חלקי העבודה: כלל העבודה מתחלק לב׳‎ חלקים הא׳‎ התלמוד והב׳‎ המעשה:

עיקר העבודה בכלל: ואמנם עיקר כל הענינים האלה בדרך כלל נתבאר בח״א פ״ד שהוא הפניה אליו ית׳‎ ובקשת קרבתו כפי הדרכים אשר חקק לנו להיות מתקרבים לו ומתדבקים בו. והנה צריך שנשתדל להסיר כל מניעות הרע הדבק בחש

שרש העבודה: והנה שרש כל ענין עבודה הוא היות האדם פונה תמיד לבוראו והוא שידע ויבין שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו ולא הושם בזה העולם אלא להיות כובש את יצרו ומשעבד עצמו לבוראו בכח השכל הפך תאות החו

חלקי העבודה: אך ההנהגה הזאת מתחלק לב׳‎ חלקים. הא׳‎ הוא במה שיעשה מפני שצוה בו והב׳‎ במה שיעשה מפני שהוא מוכרח בו וצריך. פי׳‎ הא׳‎ הוא כלל מעשה המצות והב׳‎ כלל מה שהאדם משתמש מן העולם לצורכו מעשה המצות

וְחֶדְוָון לָא עָאלִין קַמֵּיהּ, וּפוּלְחָנָא לָא אִתְעָבִיד קָמֵיהּ לְעֵילָּא, עַד דְּיִשְׂרָאֵל עַבְדִּין לְתַתָּא. כָּל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּכְּחִין בְּפוּלְחָנֵיהּ דְּמָארֵיהוֹן לְתַתָּא,

מֹשֶׁה צַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, וְאִתְעַכָּב כַּמָה יוֹמִין בְּהַאי תְּפִלָּה. דָּוִד חָמָא, דְּכָל כַּוִּין, וְכָל תַּרְעֵי שְׁמַיָא, כֻּלְּהוּ זְמִינִין לְאַפְתְּחָא לְמִסְכְּנָא, וְלֵית בְּכָל צְלוֹתִין

(ויקרא כ״ה:נ״ה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְגוֹ'. פִּקּוּדָא לַעֲבוֹד בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדָה בַּמִקְדָּשׁ, וּלְבַר מִמִּקְדָשׁ, בְּכָל אִינּוּן פּוּלְחָנִין דְּאִקְרֵי עֲבוֹדָה, בִּצְלוֹתָא,

עֶבֶד, לְמִפְלַח בְּכָל זִינֵי פּוּלְחָנָא, בִּצְלוֹתָא דְּאִקְרֵי עֲבוֹדָה, כְּהַאי עֶבֶד דְּאִיהוּ רָזָא עִלָּאָה, דְּלָא שָׁכִיךְ לְעָלְמִין תָּדִיר. וְקָא מְשַׁבְּחָא וּמְנַגְּנָא תָּדִיר. וְהָא א

בְּפוּלְחָנָא דְּבַּר נָשׁ פָּלַח לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִית פּוּלְחָנָא, דְּאִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְאִתְכַּלְּלָא בְּתַרְוַויְיהוּ, לְמֶהֱוִי עֶבֶד וּבֵן, לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ בְּקוּדְשׁ

וּבְכֹלָּא, בָּעֵי עוֹבָדָא לְתַתָּא, לְאַתְעָרָא לְעֵילָּא. תָּא חֲזֵי, מַאן דְּאָמַר דְּלָא בַּעְיָא עוֹבָדָא בְּכֹלָּא, אוֹ מִלִּין לְאַפָּקָא לוֹן וּלְמֶעְבַּד קָלָא בְּהוּ, תִּיפַח רוּחֵיהּ. וְהָ

(תהילים פ״ו:ב׳) הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ. תְּלַת זִמְנִין אִתְעָבִיד דָּוִד עֶבֶד בִּתְהִלָּה דָּא, לָקֳבֵל ג' זִמְנִין, דְּאוֹקְמוּהָ מָאר

תָּא חֲזִי, מַה כְּתִיב, (בראשית ב׳:ט״ו) וַיִּקַּח יְיָ' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. וְתָנֵינָן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ אִלֵּין קָרְבָּנִין, וְכֹלָּא חַ

פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אַתָּה וְגוֹ', הָכָא בִּצְלוֹתָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְצַלָּאָה קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהִי פּוּלְחָנָא חֲדָא רַבָּא וְיַקִּירָ

פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (כ"ו) וְאָמַר, (תהילים ק׳:ב׳) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה וְגוֹ'. עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח לְּקוּדְשָׁ

ונקשרים בו כל העליונים להעטירו, כי העבודה אינה מגעת ביחוד אלא אל הז"א, אך בהמשך מגעת גם לעליונים ממנו, מצד מה שהם מעטרים אותו, ומתקנים אותו, להשלים מעשה השפעתו:

נמצא כללו של דבר, כשרצה הא"ס ב"ה מפני שלמות ההטבה לשים ענין העבודה, ושיער באיזה ענין תוכל לפעול [נ"א,ליפול], וידע שבכל עניני השלמות אשר בו - אין שום דבר צריך לבריותיו כלל, ואין עבודה נופלת בהם, רק בענ

חלק ב:ושיער לגלות בפועל יחודו השלם, הנה דרך העבודה הזאת גם הוא צריך שיהיה על צד נאות, לא בדרך הזדמן. כי הנה פשוט, שכל מצוות שיהיו, כשיהיו מקוימות מבני אדם - הרי זה להן לזכות, ויקבלו עליהן שכר. אבל מחק

הקבלת חלקי התפלה לעולמות: והנה על פי סדר זה נתקנו חילוקי התפלה דהיינו ג׳‎ חלקים. בתחלה לתיקון ג׳‎ העולמות עולם הזה עולם המלאכים עולם הכסא וזה בקרבנות זמירות וברכות ק״ש. אח״כ תפלה מעומד והוא כנגד עולם

הפקודות הנתינות לבני אדם בעולם הזה: הנה כבר הקדמנו שענין העבודה שנמסרה לאדם תלוי במה שנבראו בעולם עניני טוב ועניני רע והושם האדם ביניהם לבחור לו את הטוב. ואולם פרטי עניני הטוב רבים הם וכן פרטי עניני ה