Neshamah (Soul)

וְכַד נִשְׁמָתָּא נָפְּקַתּ מֵהַאי עָלְמָא, עָאלַתּ בִּמְעַרְתָּא דְּכָפֶּלְתָּא דְּתַּמָּן אִיהִי פִּתְּחָא דְּגַּן עֵדֶן. פָּגְעַתּ בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְאִנּוּן אֲבָהָן דְּתַּמָּן, אִי זָכָאתּ אִ

וְתָּא חֲזֵי, דְּכַד בַּר נָשׁ נָאִים עַל עַרְסֵיהּ, נִשְׁמָתֵיהּ נָפְקָא וְשַׁטְיָא בְּעַלְמָא לְעֵילָא, וְעָאלַת בְּאַתְרָא דְּעָאלַת. וְכַמָּה חֲבִילֵי טְהִירִין, קָיְימִין וְאָזְלִין בְּעַלְמָא, ו

וְאִית מִנְּהוֹן דִּזְמִינִין לְאַבְאָשָׁא אָרְחַיְיהוּ בְּעָלְמָא, וּבְשַׁעֲתָא דְּמָטָא זִמְנַיְיהוּ, קָרֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַהִיא נִשְׁמְתָא, אָמַר לָהּ, זִילִי עוּלִי בְּדוֹךְ פְּלָן. בּ

(והואיל אתדכי לגלאה) הַשְׁתָּא אִית לְגַלָּאָה, דְּהָא כָּל (ויקרא כ"ט ע"א) נִשְׁמָתִין, מֵאִילָנָא רַבְרְבָא וְתַקִּיפָא דְּהוּא נָהָר דְּנָפִיק מֵעֵדֶן נַפְקֵי. וְכָל רוּחִין, מֵאִילָנָא אַחֲרָא זְע

וְנִשְׁמָתִין כַּד סַלְּקִין, אִתְסַחְיָין בְּהַהוּא נָהָר דִּי נוּר, וְסַלְּקִין לְקוּרְבְּנָא וְלָא אִתּוֹקְדָן, אֶלָּא אִתְסַחְיָין. תָּא חֲזֵי מִסַּלָּמַנְדְּרָא, דְּעַבְדִין מִנָּהּ לְבוּשָׁא. וּ

כַּךָ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹלִיד בַּר בְמַטְרוֹנִיתָא, וּמַאי אִיהוּ, נִשְׁמָתָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, שַׁדַּר לֵיהּ לִכְפַר, לְהַאי עַלְמָא, דְּיִתְרַבֵּי בֵּיהּ, וְיוֹלְפוּן לֵיהּ אוֹרְחֵי דְהֵ

הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא כ״ב:י״ג) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְגוֹ'. וּבַת כֹּהֵן, דָּא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְקְרֵי בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא, דְּהָא אוּקְמוּהָ דְּנִשְׁמְת

כַּד אִתְבְּרֵי אָדָם, מַה כְּתִיב, בֵּיהּ, (איוב י׳:י״א) עוֹר (בראשית כ' ע"ב) וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וְגוֹ'. אִי הָכִי הָאָדָם מַהוּ. אִי תֵּימָא, דְּאֵינוֹ אֶלָּא עוֹר וּבָשָׂר וְעַצָמוֹת וְגִידִי

ותראה תשלום ענין זה בנשמה וגוף, כי החיבור שצריכה להתחבר הנשמה בגוף - הוא החיבור השלם והקיים, והוא מה שיהיה אחר התחיה. והכונה ממש על דרך זה, אם לא היה אדה"ר חוטא - היה גופו טהור, ונתקן גופו ברגע אחד. ו

תועלת לאדם בעולם הנשמות: ואולם מלבד היות עולם הנשמות מקום לנשמות לשבת בו כל זמן היותן מצפות לגוף כמ״ש הנה עוד תועלת גדול נמצא בו לנשמות עצמן ואחריהן לגוף למה שיצטרך אח״כ בזמן התחיה וזה כי אחרי שהיתה ה

הפרש בין כניסת הנשמה בעובר וכניסתה בתחיה: ואולם צריך שתדע כי גם עתה בהכנס הנשמה בגוף העובר אעפ״י שלא קנתה עדין שלימות במעשיה הנה מצד יקרה וזוהרה העצמי היה ראוי שתתן זיכוך גדול לחומר עד שיהיה יוצא מגדר

אבל בחי' הנשמה. אינה נפגמת כלל לעולם. כי מקור שרשה הוא מעול' המשומר ממגע זרים. ודבוקה לעולם בשורש הנשמה כידוע שהם רעין דלא מתפרשין לעלמין ואין מעשי האדם מגיעים עדיה כלל לקלקל ח"ו. ואם האדם חוטא במחשבה

וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּ

כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כ

וְאַחַר כָּךְ יָבֹא לִידֵי שִׂמְחָה אֲמִיתִּית. דְּהַיְינוּ, שֶׁזֹּאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ לְנַחֲמוֹ בְּכִפְלַיִים, אַחַר הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לֵאמֹר לְלִבּוֹ: ״אֱמֶת ה

וְתָאנָא, כָּל אִינּוּן דַּבָּרֵי עָלְמָא, דְּאִשְׁתְּכָחוּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, עַד לָא יֵיתוּן לְעָלְמָא, הָא הֲווֹ קַיְימֵי קַמֵּיהּ בְּדִיּוּקְנֵיהוֹן. (והכי תאנא) אֲפִילּוּ כָּל אִינּוּן נִשְׁמ

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאַתְיָין נִשְׁמָתִין קַדִישִׁין מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאִינּוּן זַכָּאֵי עָלְמָא מְשַׁלְּפֵי לְהוּ מִמַּלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, זְעִירִין אִינּוּן, דִּבְהַהוּא שַׁעֲתָא דְּנָ

וְתָאנָא מְאָה וְעֶשְׂרִין וַחֲמֵשׁ אֶלֶף דַּרְגִּין (לצדיקייא) לְנִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, סְלִיקוּ בִּרְעוּתָא, עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזַמְּנָא לְהוּ בְּעָלְמ

כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכָּל אֲשֶׁר בְּחֲרַבָה מֵתוּ. שָׁאַל רַבִּי חִיָּיא לְר' אַבָּא אֲמַרְתּוּן דְנִשְׁמָתָא לָא עֲיְילָא בְּבַר נָשׁ עַד דְּאִסְתַכְּלָת בְּפוּלְחָנָא דְּק

אָמַר אָדָם קַדְמָאָה (תהילים קל״ט:ט״ו) לָא נִכְחַד עָצְּמִי מִמֶּךָּ וגוֹ'. מִכָּאן דְּמִזִווּגָּא דְּדַכָר וְנוּקְבָּא אַתְיָיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא, זִווּגָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא. מַאי טַע