Olam HaBa (World to Come)

יָשָׁב רַבִּי בְּרָכְיָה וְדָּרַשׁ מָאי הַאי דְּקָא אֲמְרִינָן כָּל יוֹמָא הַעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא יָדְעִינָן מָאי קָאָמַר, הַעוֹלָם הַבָּא מְתַּרְגֵּם עָלְמָא דְּאָתֵי מְלַמֵּד שְׁקוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא ה

כֵּיוָן דְּיַעֲבְרוּן מֵהַאי עַלְמָא, כַּמָה נְחָלִין עִלָּאִין דְּעוֹלָם הַבָּא סָחֲרָן לְדוּכְתַיְיהוּ, וְיִשְׁתַרְשׁוּן בֵּיהּ וְיִסְתָלְקוּן לְעֵילָּא לְעֵילָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ס״ד:ג

וְהַאי נֹעַם, הוּא נְעִימוּ דְּנָפַק מֵעַלְמָא דְאָתֵי. וּמֵעַלְמָא דְאָתֵי נָהֲרִין כָּל בּוּצִינִין, וּמִתְפַּרְשָׁן לְכָל עֵיבַר. וְהַהוּא טִיבוּ וְהַהוּא נְהוֹרָא דְּעַלְמָא דְאָתֵי, דְּיָנְקִין (

מ"ב החילוק שיש בין עה"ב ובין לעתיד לבא ששניהן באמא אך יש בינה ותבונה והתבונה היא נכנסת בבחינת מוחין גו רישא דז"א ותבונה זו נקרא עה"ב כנודע שהנוקבא נקרא עולם ואמנם עולם התבונה זו בא תמיד בסוד מוחין ונמ

והנה לפי שרש זה זמן הגמול האמיתי דהיינו זמן קיבול השכר שזכרנו למעלה ומקומו הוא אחר התחיה בעולם שיתחדש והאדם יהנה בו בגופו ובנשמתו בהיות גופו מזוכך ע״י נשמתו ומוכן על ידה להיות נהנה בטוב ההוא ואולם יבח

עניני העולם הזה הזמנה לעולם הבא: הנה כבר הקדמנו היות תכלית בריאת המין האנושי לשיזכה ויגיע לטוב האמיתי שהוא ההדבקות בו ית׳‎ לעה״ב. ונמצא שסוף כל גלגוליו הנה הוא המנוחה לעה״ב אמנם גזרה החכמה העליונה היו

בקבוץ בני העולם הבא יש בו מדריגות: ואמנם עוד פרט אחר עיקרי מאד יש בזה הענין והוא כי הנה בקיבוץ השלימים שזכרנו שיהיה לע״ל אין הכונה שיהו כלם במדריגה א׳‎ ובמעלה א׳‎ וישיגו השגה א׳‎ אך הדבר הוא שהנה שיער

הדין למדריגת האדם בקבוץ בני העולם הבא: והנה על פי השרש הזה תמצא עוד הבחנה גדולה בדין המעשים לשפוט אותם שראוי שתגיע תולדותם לתת עילוי לאדם בקיבוץ השלימים שזכרנו ושיעור העילוי שיתנו. כי כבר ימצאו מעשים

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאָדָם לֹא נִבְרָא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמַּצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא אֶמְצָעִי לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּ

עַל כֵּן תִּמְצָא מַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַבִּים כֻּלָּם בְּסִגְנוֹן אֶחָד מְדַמִּים הָעוֹלָם הַזֶּה לִמְקוֹם וּזְמַן הַהֲכָנָה, וְהָעוֹלָם הַבָּא לִמְקוֹם הַמְּנוּחָה וַאֲכִילַת הַ

וזשרז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ולא אמרו בעה"ב שמשמעו הי' שהעה"ב הוא מוכן מעת הבריאה ענין ודבר לעצמו ואם יצדק האדם יתנו לו בשכרו חלק ממנו. אבל האמת שהעה"ב הוא הוא מעשה ידי האדם עצמו שהרחיב והוסיף

וְיוּבַן, בְּהַקְדִּים מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״כִּי בְּיָהּ ה׳ צוּר עוֹלָמִים״ – ״בְּה׳ נִבְרָא עוֹלָם הַזֶּה, בְּיוּ״ד נִבְרָא עוֹלָם־הַבָּא״. פֵּירוּשׁ, שֶׁהַתַּעֲנוּ

אִי לְכָל בְּנֵי עַלְמָא מִתְעָרֵי מְזוֹנָא, לוֹן אֲמַאי לָא מִתְעָרֵי. אֶלָּא תַּלְמִיד חָכָם הוּא אִילָנָא דְחַיֵי מַמָּשׁ. וְאִילָנָא דְחַיֵי לָא מִתְּזָן אֶלָּא מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וְהָעוֹלָם הַב

וְעַל דָּא תָנֵינָן, הֵם נִזוֹנִין בִּזְרוֹעַ. מַאי בִּזְרוֹעַ, דָא גְּבוּרָה. וְאִינוּן זְמִינִין לְעוֹלָם הַבָּא. דִּמְזוֹנָא דְּעוֹלָם הַבָּא, לָאו אִיהִי בְּהָאי עַלְמָא, אֶלָּא צִמְצוּמָא זְעִירָ

בְּגִין דְּהַאי קֶּרֶן, הוּא אִילָנָא דְּחַיֵּי דְּהַהוּא עָלְמָא, וְלָא קַיְּימָא בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא הַהוּא אִיבָּא דְּנָפִיק מִנֵּיהּ, וְעַל דָּא אִיבָּא דִּילֵיהּ אָכִיל בַּר נָשׁ, דְּזָכֵי בּ

תָּא חֲזֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַנְהָרָא לוֹן לְצַדִּיקַיָּא לְעָלְמָא דְאָתֵי, וּלְמֵיהַב לוֹן אֲגַר חוּלַקְהוֹן אֲתַר דְּעֵינָא לָא שָׁלְטָא לְמֵיקַם עֲלֵיהּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (יש

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּרִישׁ פְּלוּגְתָּא וְאָמַר. פָּתַח קְרָא וְאָמַר כְּתִיב, (שמות כ״ה:כ״ז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶינָה הַטַּבָּעוֹת בָּתִּים לְבַדִּים. מָאן הַהוּא מִסְגֶּרֶת, דָּא הוּא אֲתַר

אָמַר רַבִּי אַחָא אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה (בו בכל התשלומין והעלויין שבה) מַמָּשׁ ואוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִידָן בְּקִיּוּמָן לֶעָתִיד לָבֹא, אֲבָל שְׁנִיהֶם יִהְיוּ

וְהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק, אִקְרֵי עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאָתֵי תָּדִיר וְלָא פָּסִיק. וְהַאי הוּא עִדּוּנָא דְּצַדִּיקַיָּא, לְזַכָּאָה לְהַאי עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאַשְׁקֵי תָּדִיר לְגִנְתָּא,

שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד בְּגִין דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָּא בְּהַאי עָלְמָא זָכֵי וְאַחְסִין יְרוּתָּא אַחְסַנְתָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵּי כְּמָה דִכְתִּיב (משלי ח׳:כ״א) לְהַנְחִיל אוֹה