Mitzvot (Commandments)

פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כֹּלָּא שַׁיְיפִין וְאֵבָרִין, בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא. וְכַד מִתְחַבְּרִין כֻּלְּהוּ כְּחַד, כְּדֵין כֻּלְּהוּ סַלְקָן לְרָזָא חַד. רָזָא דְּמַשְׁכְּנָא, דְּאִיהוּ אֵבָרִין וְשׁ

אך הסדרים והגבולות האלה הנה הם כלל המצות העשין והלאוין אשר כל א׳‎ מהם מכוונת אל תכלית הקנות באדם והעצים בו א׳‎ ממדריגות המעלה האמיתית שזכרנו והסרת א׳‎ מעניני החשך והחסרונות ע״י פועל המ״ע ההיא או המניע

חלקי העבודה: אך ההנהגה הזאת מתחלק לב׳‎ חלקים. הא׳‎ הוא במה שיעשה מפני שצוה בו והב׳‎ במה שיעשה מפני שהוא מוכרח בו וצריך. פי׳‎ הא׳‎ הוא כלל מעשה המצות והב׳‎ כלל מה שהאדם משתמש מן העולם לצורכו מעשה המצות

וגם הרי הוא הריסת כל התורה בכללה ר"ל אם ח"ו נאבה לו להטות אזן לחלק שפתיו בדרכו זה. והגע עצמך כגון אם יטריד אדם עצמו לילה הראשונה של פסח בכונת אכילת כזית מצה. שתהא האכילה בקדושה וטהרה ודביקות. וימשיך ה

וכשיקיימם איש ישראל כראוי. אף אם לא יכוין וגם לא ידע כלל טעמי המצות וסודות כוונתם עכ"ז נתקיימו המצות ויתוקנו על ידיהם העולמות ויתרבה בהם קדושה ואור בכל מצוה לפי שעתה ומקורה וענינה ויותן עז לאלקים ית"ש

ובזוהר תרומה קס"ה ב' פקודי אורייתא כלהו שייפין ואברין ברזא דלעילא. וכד מתחברן כלהו כחד כדין כלהו סלקן לרזא חד. ושם בד' קס"ה ב' בהאי שמא כלילן תרי"ג פקודי אורייתא דאינון כללא דכל רזין עלאין ותתאין כו'.

וכן ידוע בזוהר שהתרי"ג מצוות הם מכוונים נגד התרי"ג איברים וגידים שבאדם. ובעשות האדם אחת ממצות ה' כראוי מתקדש על ידה אותו האבר המכוון נגדה ומחיה אותו. או אם בא ונזדמן לידו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ונ

לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְחֶפְצוֹ הָאֲמִיתִּי, הַמְלוּבָּשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַחֲיוֹתָם, כִּי כָּל חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם תָּלוּי בְּמַעֲ

וְהִנֵּה, בֵּיאוּר מָשָׁל זֶה, שֶׁהִמְשִׁיל אוֹר הַשְּׁכִינָה לְאוֹר הַנֵּר שֶׁאֵינוֹ מֵאִיר וְנֶאֱחָז בַּפְּתִילָה בְּלִי שֶׁמֶן, וְכָךְ אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל גּוּף הָאָדָם שֶׁנִּמְשָׁל לִפ

שַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה – לְהַפְרִיד שַׁסַ״ה גִידִים שֶׁל דַּם נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית שֶׁבַּגּוּף, שֶׁלֹּא יִינְקוּ וִיקַבְּלוּ חַיּוּת בַּעֲבֵירָה זוֹ מֵאַחַת מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי, ש

וְעוֹד יֵשׁ לְכָל נֶפֶשׁ אֱלֹהִית שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה; שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מְקַיֵּים בְּמַעֲשֶׂה כָּל מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וּבְ

וְרָצוֹן זֶה נִתְלַבֵּשׁ בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְז׳ מִצְוֹת דְּרַבָּנָן, שֶׁרוּבָּם כְּכוּלָּם הֵן מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת. וְגַם הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר – הָא קַיְימָא לָן דַּ״עֲקִימַת שְׂפָתָיו

וְנִמְצָא, שֶׁהַמִּצְוֹת – הֵן עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּמוֹ הָעַמּוּדִים, נִצָּבִים מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת, הוּא רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא, עַד הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַחוּמְרִית. וְהֵן עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כּ

וְחֶדְוָון לָא עָאלִין קַמֵּיהּ, וּפוּלְחָנָא לָא אִתְעָבִיד קָמֵיהּ לְעֵילָּא, עַד דְּיִשְׂרָאֵל עַבְדִּין לְתַתָּא. כָּל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּכְּחִין בְּפוּלְחָנֵיהּ דְּמָארֵיהוֹן לְתַתָּא,

זְרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי. לֵית מָאן דְּקָאִים קָמֵיהּ תַרְעָא דִצְלוֹתָא וְעָלֵיהּ אִתְמַר (תהילים קכ״ז:ה׳) לא יֵבוֹשׁוֹ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָׁעַר דְאִיהוּ תַרְעָא דְמַלְכָּא בְּגִין דִצ

וְאֵלּוּ הֵם י"ב פִּקּוּדִין. א' יִחוּד יְיָ. ב' לְיִרְאָה אֵת יְיָ. ג' לְמִנְדַּע דְּאִית דָּיַּין וְאִית אֲגַר טָב וְכוּ'. ד' לְקַדֶשׁ אֵת יְיָ. ת לְהִתְפָּלֵל בְּכָל יוֹם שַׁחֲרִית מִנְחָה עַרְבִית

אֵלּוּ הֵם י"ב פִּקּוּדֵי שָׁמוֹר. א' דְּלָא לְמִיהָב רֵבוּ לְעֲבוֹדָה זָרָה. ב' דְּלָא לְמִבְנֵי מִגְדַּל לְעֲבוֹדָה זָרָה. ג' אַל תִפְנוּ וְגוֹ' (שלא) לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם. ד' לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶ

וְתָּא חֲזֵי, כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל רָשִׁים לָהּ בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. אָמַר (שמות כ׳:ב׳) אָנֹכִי יְיָ אֱלהֶיךָ, בְּרָזָא דְחֶסֶד אַבְרָהָם אֲחִיד בָּהּ

וְעַל דָּא מַאן דְּחָשִׁיב לְמֶעְבַּד מִצְוָה כְּאִילוּ עֲשָׂאָה, בְּגִין דְּגָרִים לְמֵיתֵי סִפּוּקָא דְּבִרְכָאן מְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה עִילָאָה עַד אֲתָר דְּאִקְּרֵי מִצְוָה. וּכְאִילוּ עֲשָׂאָה, כְּ

וְתָּא חֲזֵי, מַאי טַעְמָא כּוּלְּהוּ אֲמִירָן לְקֳבֵל כָּל כִּתְרָא וְכִּתְרָא, מִצְוֹת עֲשֵׂה בְּאַתְרָא דְּחָזֵי לֵיהּ וּמִצְוֹת לא תַעֲשֶׂה בְּאַתְרָא דְּחָזֵי לֵיהּ. וְאִינוּן תְלָתָא בַּתְרָאי א