Mesirut Nefesh (Self-Sacrifice)

מַהוּ הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַפְקָדָא דְּשַׁלְּוָה וּמְנוּחָה רַבָּה. אָמַר רַבִּי שָׁלוֹם בַּר מִנְיוּמֵי אֵין לְךָ כָּל צַּדִּיק וְצַּדִּיק מֵאוֹתָם ה

ענין המסר על קידוש השם: והנה מתנאי המצוה הזאת להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על יחודו ית׳‎ ולקבל עליו כל יסורין ומיני מיתה על קידוש שמו ית׳‎ ונחשב לו כאלו עשה הדבר בפועל ונהרג על קדה״ש. וגם מענין זה

וְלָכֵן, אֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳, עַל הָרוֹב, וְסוֹבְלִים עִינּוּיִם קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד.

וּבָזֶה יוּבַן, לָמָּה צִוָּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, לַדּוֹר שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, לְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּת שָׁמַיִם

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מוּכָן וּמְזוּמָּן לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת ה׳, שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אַחַר כָּךְ, וְ

וְעֵסֶק הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת וְהַתְּפִלָּה, הוּא גַם כֵּן עִנְיַן מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, כְּמוֹ בְּצֵאתָהּ מִן הַגּוּף בִּמְלֹאת שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁאֵינָהּ מְהַרְהֶרֶת בְּצָרְכֵי הַגּוּף, אֶלָּא, מ

וְהִנֵּה, כָּל כַּוָּונָתוֹ בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ לַה׳ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה, לְהַעֲלוֹת נִיצוֹץ אֱלֹהוּת שֶׁבְּתוֹכָהּ לִמְקוֹרוֹ, תְּהֵא רַק כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּ

וְהִנֵּה, ״כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים״ – כְּמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּבְיָכוֹל, הִנִּיחַ וְסִילֵּק לְצַד אֶחָד, דֶּרֶךְ מָשָׁל, אֶת אוֹרוֹ הַגָּדוֹל הַבִּלְתִּי תַכְלִית, וּגְנָזוֹ וְהִסְ

מַאי טַעְמָא, כֵּיוָן דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ וְאוֹדֵי עַל חוֹבֵיהּ מִכָּאן וּלְהָלְאָה אַחֲזֵי גַּרְמֵיהּ דְּמָסַר נַפְשֵׁיהּ לְמָארֵיהּ בִּרְחִימוּ דִּכְתִיב (תהילים כ״ה:א׳-ב׳) אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשּ

וְעִם כָּל דָּא בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא שָׁוֵי גַּרְמֵיהּ וּמָסַר לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ בִּרְחִימוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָשִׁיב עֲלוֹי כְּאִילוּ נָטִיל נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ. בְּגִין דְּאִית חוֹבִין ד

לְבָתַר לְשַׁוָּאָה גַּרְמֵיהּ גּוֹ אִינּוּן דְּמַסְרֵי נַפְשַׁיְיהוּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמֵיהּ, וְהַיְינוּ בְּיִחוּדָא דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, דְּכָל מַאן דְּשַׁוִּי הָכִי רְעוּתֵיהּ בְּהַאי קְרָא, אִתְחֲ

קָלָא יִשְׁתְּמַע בְּעָלְמָא, וּתְרֵין מַלְכִין יִתְּעֲרוּן בְּעָלְמָא, לְאַגָּחָא קְרָבָא, וְיִפּוּק שְׁמָא קַדִּישָׁא עַל עָלְמָא. מַה תְּבַשֵּׂר וְתֵימָא. (ישעיהו מ׳:י׳) הִנֵּה יְיָ אֱלֹהִים בְּחָז

לְבָרְכָא כַּהֲנָא יַת עַמָּא, בְּגִין לְאַכְלְלָא יִשְׂרָאֵל כַּחֲדָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנַטְלִין בִּרְכָאן לְעֵילָּא, דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא נַטְלָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בִּרְכָאן, וְשַׁעֲתָא דִּרְעו

אֵימָתַי כַּבִּיד לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּעֲקַד לֵיהּ עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא וּבְעָא לְמִקְרַב לֵיהּ קָרְבָּנָא, וְיִצְחָק בַּר תְּלָתִין וּשְׁבַע שְׁנִין הֲוָה, וְאַבְרָהָם הֲוָה סָבָא, דְּאִילוּ הֲוָה

וְאֵלֶּה הֵם הָרוֹעִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שהקב"ה חָפֵץ בָּהֶם הַרְבֵּה, שֶׁמּוֹסְרִים עַצְמָם עַל צֹאנוֹ, וְדוֹרְשִׁים וּמִשְׁתַּדְּלִים עַל שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם בְּכָל הַדְּרָכִים, וְעוֹמְ

ומ"ש לפני חילו. רמז זה העיקר הגדול של ענין התפלה. שכלל כוונתה הוא. לכוין רק להוסיף כח בקדושה שכמו שהאיש מאנשי החיל משליך כל ענינו וצרכי עצמו מנגד ומוסר נפשו ברצונו רק על כבוד המלך. שיתגדל הכתר מלוכה ש

וְהִנֵּה, אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בַּחָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ – גָּדוֹל וְעָצוּם כֹּחוֹ כָּל כָּךְ, לְגָרֵשׁ וְלִדְחוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִיפּוֹת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ יִגְּעוּ א

וְהִנֵּה, בַּהֲכָנָה זוֹ שֶׁל מְסִירַת נַפְשׁוֹ לַה׳, יַתְחִיל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, ״בָּרוּךְ אַתָּה כוּ׳״, וְכֵן בַּהֲכָנָה זוֹ יַתְחִיל לִלְמוֹד שִׁיעוּר קָבוּעַ מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה, וְכֵן בְ

(טז) ע"י התפלות והעבודות שעושין הצדיקים בעה"ז מוסיפים ומחדשים כח למעלה מידי יום ביומו ומאירין באצילות אור לאין קץ וערך בכל יום נוסף על חבירו נשמה לנשמה דבחי' אצילות של הצדיק עולה בחכמה ועל ידה מתחברים

וְאֵלּוּ הֵם י"ב פִּקּוּדִין. א' יִחוּד יְיָ. ב' לְיִרְאָה אֵת יְיָ. ג' לְמִנְדַּע דְּאִית דָּיַּין וְאִית אֲגַר טָב וְכוּ'. ד' לְקַדֶשׁ אֵת יְיָ. ת לְהִתְפָּלֵל בְּכָל יוֹם שַׁחֲרִית מִנְחָה עַרְבִית