Moach-Lev (Mind-Heart)

פָּתַח וְאָמַר (תהילים קל״ו:כ״ה) נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מַאי קָא חָמָא דָּוִד דְּסִיוּם הַלֵּלָא רַבָּא, סִיֵּים הָכִי בְּהַאי קְרָא. אֶלָּא תְּלַת שַׁלִּיטִין אִינּוּן לְע

תפילין: אך ענין התפילין הוא יותר גדול מן הציצית הרבה. והוא כי נתן הבי״ת לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו ית׳‎ ויתעטרו בו באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות יחסו תחת האור הגדול הזה ויתקנו

רַק מִפְּנֵי שֶׁלֹּא לוֹ לְבַדּוֹ מִשְׁפַּט הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעִיר, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא תַּאֲוָתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפּוֹעַל, לְהִתְלַבֵּשׁ בְּאֵבְרֵי הַגּוּף בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַח

דְּהַיְינוּ שֶׁהַלֵּב מֵבִין בְּרוּחַ חָכְמָה וּבִינָה שֶׁבְּמוֹחוֹ גְּדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, דְּכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ, אֲשֶׁר עַל כֵּן, יָאֲתָה לוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁתִּכְלֶה

הִנֵּה, כְּשֶׁמַּעֲמִיק בְּעִנְיָן זֶה בְּתַעֲלוּמוֹת תְּבוּנוֹת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, וּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, שֶׁמְּקַיֵּים כֵּן בְּפִיו כְּפִי אֲשֶׁר נִגְמַר בִּתְבוּנַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, דְּהַיְינוּ, לִ

וְתִקּוּנָא דָּא בָּעֵי בְּכַוָּונָא דְּלִבָּא וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עֲלוֹי, וּמְכַפֵּר לֵיהּ לְחוֹבֵיהּ. זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּיָדַע לְמִפְּתֵּי לֵיהּ, וּלְמִפְלַח לְמָארֵיהּ,

וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין, וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּאֶתְרוֹג כְּיָרָק, מַה יָּרָק דַּרְכּוֹ לִיגָדֵל עַל כָּל מַיִם, וּבִשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשׂוּרוֹ. אוּף אֶתְרוֹג נָמֵי דַּרְכּוֹ

אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, מִסְתָּכַּל הֲוִינָא, שְׁמִירָה בַּלֵּב אִיהוּ וַדַּאי, (דחמא בלב) (ס"א ולב דוגמא דלב עילאה) וְעַל דָּא שָׁמוֹר בַּלֵּב, וְלָאו בַּאֲתָר אַחֲרָא. זְכִירָה בַּזָּכָר, בְּמוֹחָא,

כַּהֲנָא מוֹחָא. לֵוִי לִבָּא. גּוּפָא יִשְׂרָאֵל. וְאִתְּמַר בְּהוֹן, כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, וּלְוִּיִם בְּדוּכָנָם, וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם. וְאִי כָּבֵד בָּעֵי לְקָרְבָא לְגַבֵּי דְּלִבָּא, חֶל

רעיא מהימנא וּבְחִבּוּרָא קַדְמָאָה, אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בּוּצִּינָא קַדִישָׁא, כָּל מַה דְּאַמָרְת שַׁפִּיר, אֲבָל מוֹחָא אִיהוּ מַיִם, לֵב אִיהוּ אֵשׁ, וְתַרְוַויְיהוּ אִיהוּ רַחֲמֵי וְדִינָא,

וְרָזָא דְּמִלָּה (שיר השירים ג׳:ו׳) מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן. וְדָא עָשָׁן הַמַעֲרָכָה, דְּסָלִיק מִן לִבָּא לְמוֹחָא. דְּכָל רוּחִין דְּעָלְמָא, לָא זָזִין לֵיהּ מֵאַתְרֵי

רַבִּי יִצְחָק הֲוָה שְׁכִיחַ קָמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי רְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּבַר נָשׁ רָחִים לֵיהּ, לָא אִתְּעַר אֶלָּא מִלִּבָּא, בְּגִין דְּלִבָּא אִיהוּ א

ענין הלב של אדם דז"א מה ענינו. דע כי הלא נודע כי לב מבין ונודע שהוא סוד בינה ובמ"א מצינו שהוא הת"ת ובמ"א מצינו שהוא במלכות והכל א' אמנם תחלת ענינו כי הלא נודע שכל האברים ראשים וחשובים הם בסוד הי"ס כנו

וְהִנֵּה הַלֵּב הוּא הַמֶּלֶךְ לְכָל חֶלְקֵי הַגּוּף וְנוֹהֵג בָּם, וְאִם הוּא אֵינוֹ מֵבִיא עַצְמוֹ אֶל עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵין עֲבוֹדַת שְׁאָר הָאֵבָרִים כְּלוּם, כִּי אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּ

כי הלב הוא בחי' המחשבה כידוע. והאזנים הם כלי שמיעת הדבור. והעינים הם כלי הראי' לראות ענייני המעשים בפועל. והם הג' בחי' נר"ן.

ועתה מבואר כונתם ז"ל במאמרם שהמתפלל צריך שיכוון את לבו למקום. וכן מאמרם ז"ל באבות וכשאתה מתפלל אל תעש וכו' אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה. שצריך ליזהר בנפשו מאוד שלא לכוון ולשום מגמת לבו בתפלתו ח"ו

לזאת נמצא התמזגותם באדם בשלשה כלים. במוח. בלב. ובכבד. והן המה כלי הנפש רוח ונשמה שבאדם. ובכל כלי מהג' כלים מתגלמים השלש אמות אמ"ש להתראות כחן בגלוים שונים. היינו בכלי המוח ניכר התמזגות השרשין. עפ"י המ

כי עיקר משכן היצה"ר הוא בלב. ולבא אשא. וכאשר בוער בלב האדם אש זרה אשר לא צוה ה'. בגאוה וגבהות הלב תועבת ה'. אזי מאש הגאו' הוא צמא לכל מיני התאוה ר"ל. וכדרך הצמאים לרוות צמאונ' במים. כן ממציא לו לרוות

דְּהַיְינוּ, שֶׁהַטּוֹב שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית שֶׁבְּמוֹחוֹ וּבֶחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ, כָּפוּף וּבָטֵל לְגַבֵּי הָרָע מֵהַקְּלִיפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי.

וְאַדְּרַבָּה, הַמּוֹחַ שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל בָּרוּחַ שֶׁבְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ, – לְהִתְנַהֵג עִם חֲבֵירוֹ בְּמִדַּת חֶסֶד, וְחִיבָּה יְתֵרָה מוּדַעַת לוֹ, לִסְבּוֹל מִמֶּנּוּ עַד קָצֶה ה