Yirah (Awe/Reverence)

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהילים ב׳:י״א) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. וּכְתִיב, (תהילים ק׳:ב׳) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה בָּאוּ לְפָנָיו בִּר

רִבִּי אַבָּא אָמַר, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה. רָזָא דְּמִלָּה הוּא, עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה, מַה יִרְאָה הָכָא. אֶלָּא כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, (משלי א׳:ז׳) יִרְאַת יְיָ' רֵאשִׁית

יִרְאָה אִתְפְּרַשׁ לִתְלַת סִטְרִין. תְּרֵין מִנַּיְיהוּ לֵית בְּהוּ עִיקָרָא כְּדְקָא יְאוּת, וְחַד עִיקָּרָא דְּיִרְאָה. אִית בַּר נַשׁ דְּדָחִיל מקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּיֵיחוֹן בְּנוֹה

יִרְאָ"ה דְּאִיהִי עִקָּרָא, לְמִדְחַל בַּר נָשׁ לְמָארֵיהּ בְּגִין דְּאִיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין. כְּמָה דְּאִתְּמָר (דניאל ד׳:ל״ב)

וּבְגִין כַּךְ אֲתַר דְּאִקְרֵי יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דַּעַת אִקְרֵי. וְעַל דָא אִתְכְּלִיל הָכָא פִּקּוּדָא דָּא. וְדָא עִקָּרָא וִיסוֹדָא לְכָל שְׁאָר פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא. מָאן דְּנָטִיר יִרְאָ

(במדבר ו׳:כ״ג) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרַכוּ וְגוֹ'. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר, (תהילים ק״ג:י״ז) וְחֶסֶד יְיָ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִי

עַל יְרֵאָיו, דְּכָל מַאן דְּאִיהוּ דָּחִיל חַטָּאָה, אִקְרֵי אָדָם. אֵימָתַי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, דְּאִית בֵּיהּ יִרְאָה עֲנָוָה חֲסִידוּת, כְּלָלָא דְּכֹלָּא.

יִרְאַת יְיָ' הִיא אוֹצָרוֹ. אוֹצָרוֹ דְּכָל אִלֵּין, בְּגִין דְּהַאי יִרְאַת יְיָ', נָקִיט כָּל אִינּוּן נַחֲלִין, וְאִיהִי אִתְעָבִידַת אוֹצָר לְכֻלְּהוּ. וְכַד נָפְקִין מִנָּהּ כָּל אִינּוּן גְּנִי

פִּקּוּדָא לְיִרְאָה (ה) בְּאֹרַח כְּלָל, וּבְאֹרַח פְּרָט. וְהָא יִרְאָה אוֹקִימְנָא, בְּגִין דְּאִית עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ לְדַחֲלָא מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּדִיר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (

וּבָתַר בְּאֹרַח פְּרָט, כַּד יָדַע בַּר נָשׁ מַאן אִיהִי יִרְאַת יְיָ', וְדָא אִיהוּ דַּחֲלָא דַּחֲבִיבוּתָא, דְּאִיהִי עִיקָר וִיסוֹדָא לְמִרְחַם לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (בתר) הַאי יִרְאָה

לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, פִּקּוּדָא דָּא קַיְּימָא בְּאִלֵּין תּוּשְׁבְּחָן דְּקָאָמַר דָּוִד מַלְכָּא, וּבְאִינּוּן קָרְבָּנִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּתַמָּן בָּעֵי בַּר נָשׁ לְדַחֲלָא מִקַּמֵּי מָארֵיהּ,

כְּתִיב, (דברים י׳:כ׳-כ״א) אֶת יְיָ אֱלהֶיךָ תִּירָא אוֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִשָּׁבֵעַ. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, לַיְיָ אֱלהֶיךָ תִּירָא לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶת יְיָ,

ועתה נבאר בחי' התקשרות שיש בין לאה ורחל יחד ובו יתבאר כמה פסוקים וכמה מאמרי רז"ל. והנה רז"ל פי' על פסוק עקב ענוה יראת ה' מה שעשתה יראה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתא ביאור הדברים האלה של ז"א שהם לא

ביראה: הנה כבר ביארנו בחלק א׳‎ פ״ד ענין האהבה והיראה שהם המקרבים ומדביקים האדם בבוראו וזה נא׳‎ באהבה ויראה האמיתית שהם אהבת שמו ית׳‎ ולא אהבת השכר ויראת רוממותו לא יראת העונש. והנה היראה הזאת היא מטהר

תנאי התלמוד: אך התנאים הצריכים להתלוות לתלמוד הנה הם: היראה בתלמוד עצמו ותיקון המעשה בכל עת. וזה כי הנה כל כחה של התורה אינו אלא במה שקשר ותלה ית״ש את השפעתו היקרה בה עד שע״י הדיבור בה וההשכלה תמשך הה

בִּכְלַל הַיִּרְאָה יֵשׁ הַהַכְנָעָה מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, הַבֹּשֶׁת בִּקְרוֹב אֶל עֲבוֹדָתוֹ, וְהַכָּבוֹד הַנַּעֲשֶׂה אֶל מִצְוֹתָיו, אֶל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֶל תּוֹרָתוֹ.

הִנֵּה עִקַּר הַיִּרְאָה הִיא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַחְשֹׁב בְּעוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל אוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה, כִּי לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הוּא מִתְפַּלֵּל אוֹ עוֹשֶׂה הַמַּעֲשׂ

וְאוּלָם הַיִּרְאָה הַזֹּאת צָרִיךְ שֶׁתִּתְגַּבֵּר בַּלֵּב בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תֵּרָאֶה פְּעֻלּוֹתֶיהָ גַּם בְּאֵבְרֵי הַגּוּף הֲלֹא הֵמָּה: כֹּבֶד הָרֹאשׁ וְהַהִשְׁתַּחֲוָאָה שִׁפְלוּת הָעֵי

וְתִרְאֶה שֶׁזֹּאת הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית שֶׁהִיא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת שֶׁזָּכַרְנוּ שֶׁבָּהּ תָּלוּי הַכָּבוֹד הַמִּתְקָרֵב אֶל חִבּוּב הָאַהֲבָה, וּכְמוֹ שֶׁאֶכְתֹּב עוֹד בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַ

וְהִנְּךָ רוֹאֶה הַיַּחַס הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין יִרְאָה זוֹ וְיִרְאַת הָרוֹמְמוּת שֶׁזָּכַרְנוּ, כִּי הַתַּכְלִית בִּשְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר נֶגֶד רוּם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ.